(א) אין מפנין – עבה״ט של הרב מהרי״ט ז״ל ומ״ש בשם ח״צ סי׳ נו״ן מי שנקבר בקרקעות עובד כוכבים יכולין להוציאו משם לקברו בקבורת ישראל. עי׳ בתשובת תפארת צבי חי״ד סי׳ נ״ט וסי׳ סמ״ך שפסק גם כן הכי וכתב עוד דפשוט שאין למנוע לאלו הרוצים להקבר בקבר חדש עבור שימשך עי״ז בזיון להמתים הקבורים בבה״ק ישן דמה להם בזה מ״מ אין רצונם להתבזות ולהקבר במקום זה ואינו מחוייב לסבול אף בזיון מועט בשביל חבירו ע״ש. ועי׳ בתשו׳ נו״ב חי״ד סי׳ פ״ט בשם הגאון מהר״ם פישלש ז״ל ע״ד קהל שקנו קרקע לקברות לא לצמיתות רק למאה וחמשים שנה ואח״כ תחזור הקרקע לבעלים לחרישה או לבנין ועתה קמו בניהם ורוצים לקנות קרקע אחרת שתהא לקנין עולם אם מותר להם לפנות הנקברים שם ולקברם בקרקע זו שיהיה להם מנוחה לעולם והורה לאסור משלשה טעמים וכתב דלא דמי לההיא דתשובת ח״צ דהתם הוי כבודו טפי שלא יהא נקבר עובד כוכבים אצל ישראל משא״כ הכא והסכים עמו בעהמ״ח והוסיף עוד טעם לאסור לפנות עתה כי אולי בריבוי הזמן יחיו מתים או יוכלו לקנות הקרקע לחלוטין אלא שכתב דזה דוקא אם בטוחים שגם אחר כלות הזמן יהיה להם רשיון לפנות עצמות משם למקום אחר קודם שישוב הקרקע לבעליו אבל אם יש חשש שאח״כ לא יתנו רשות לפנותם מותר לפנותם עתה ועכ״פ מכאן והלאה כיון שיש בידם לקנות קרקע לחלוטין לא יקברו עוד במקום הזה. ועי׳ בשו״ת שבסוף ספר סידורו של שבת תשובה ב׳ ועי׳ בתשו׳ שיבת ציון סי׳ מ״ג [ועי׳ בתשו׳ ח״ס סי׳ של״ד אודות בה״ק שניתן ליהודים לקבור המתים במגפה ר״ל ולא ניתן לחלוטין לאחוזה וגם אינו מוקף חומה ואינו משומר וע״פ דין של עובדי כוכבים אחר שש שנים מפנים העצמות וזורעים שם והן עתה מצאו מקום שבקל יכולים להשתדל לפנות בה״ק הזה להוציא המתים ולקברם בבה״ק הישנה ורובם מהמתים במגפה המה מבני העיר שיש להם קרובים שוכבים בקברות הישנה אם מותר לפנות כל הקברות ההם וכתב דפשוט דמותר ומצוה רבה איכא להשתדל בזה ולא מבעיא אותם שאבותיהם וקרוביהם שוכבים בקברות הישנה אלא אפילו שארי מתים כיון דאינו מוקף חומה ואינו משומר ועתידים לחללן אע״פ שאפשר ע״י השתדלות והוצאות מרובים יפעלו לבנות חומה סביב ולסגור ולשמרו ושיהיה מוחלט לאחוזה מ״מ מכיון שהוציאו משם כל האנשים השייכים לאנשי העיר שיש להם קרובים שם ולא נשאר רק אנשים שהתגוררו מי יכול להטיל על הצבור להוציא הוצאות וטירחא מרובה ונמצא נשארו בלי שמירה ועוד כיון שאין הקברות של ישראל הו״ל כצדיק קבור בקבר שאינו שלו עיין ב״ב ק״ב ע״א משא״כ בה״ק הישנה שהיא של החברה כנהוג יש לכל הנקברים שם חלק כמו בהכ״נ של כרכים. ע״כ יהיו זריזים לדבר מצוה זו ע״ש ועי׳ מ״ש לקמן סי׳ ת״ג בד״ה המלקט]:

(ב) כדי לקברו בא״י – עי׳ בתשובת ר״ל בן חביב סי׳ ס״ג שכתב דאף אם גילה דעתו בחייו בפירוש דלאו שפיר למיסק מיתנא לארעא דישראל (וכדעת רבי בר קיריא בירושל׳ סוף כלאים) אפ״ה שרי לבנוהי למיסקיה ומצוה קא עבדי מיהו היכא דפקיד לבניו בפירוש דלא לסקוהו אינו רוצה להפריז על המדה ולהורות לבניו שיעברו על דבריו ע״ש:

(ג) או שהוא קבר הנמצא – כתב בר״י מעשה שמכרו ע״י שבעה טובי העיר מקום קבר לאשה אחת בכתב מפורש ושם נאמר המקום ההוא בסימניו ומצריו ויהי היום איש אחד בבלי דעת קבר שמה נפל אשת נראה דמותר לפנות הנפל דקבר הנמצא מותר לפנותו וההיא דבתשו׳ מהר״ר יחיאל באסאן סי׳ כ״א הורה על נדון כזה ממש דמותר לפנות ע״ש:

(ד) אין מוליכים – עש״ך דהטעם הוא משום כבוד המתים הקבורים באותה עיר שמבזים אותם שלא להניח אצלם את זה ועי׳ תשו׳ זכרון יוסף חלק חו״מ סי׳ ט׳ שדחה טעם זה דא״כ אף אם הוא מצוה להוליכו משם לא נשמע לו משום כבוד המתים שבבה״ק שבמקומו (עמש״ל סק״ח) וכתב דנ״ל הטעם משום צער ובזיון המת לטלטלהו למרחוק ואולי בין כך ובין כך יסריח או יכשלו איבריו ויהיה בזיון המת כאשר באמת קרה הדבר פעמים רבות. וע״ש עוד לענין דמי קניית בה״ק וגם הוצאות בנין החומה דלתים ובריח כיצד נגבה אם לפי ערך או לפי נפשות:

(ה) ומותר ליתן סיד – עי׳ בתשו׳ שבו״י ח״ב סי׳ צ״ז שנשאל בשעת הדבר בר מינן שצוה השררה שלא יקברו המת בקברות אבותיו שיש בעיר אם לא שישפוך עליו סיד לעכל ובאם לאו יקברו אותו אל אחד היערים במקום שאין ישוב בני אדם איזה מהם עדיף. והאריך שם לבאר דברי תשו׳ הרשב״א בזה והעלה דעדיף לשפוך עליו סיד ולהיות קבור בשכונת קברות ולא יקבר ביערים כקבורת חמור בלי שום שמירה שאפשר שהכלבים יסחבוהו וכיוצא בזה ע״ש. ועי׳ בס׳ הר אבל ענף י״א שנשאל מחכם אחד אי שפיר עביד שצוה את בניו אחריו לתת סיד תוך קברו כדי שיתעכל מהרה והשיב אף דדבר זה מותר כמ״ש בי״ד סי׳ שס״ג מ״מ אין לעשות התחכמות נגד פעולותיו של הקב״ה כו׳ אמנם מה שהמנהג להדר אחר עפר ארץ ישראל לפזר על גוף המת הוא משום שנאמר וכפר אדמתו עמו ויש לזה יסוד בירושלמי כלאים פי״ב סוף הלכה ג׳ ע״ש וכ״כ בהקדמת נו״ב תניינא שהגאון ז״ל צוה אחריו שאדמת קודש אשר הכין לו יוזר על גופו ע״ש. ובתשו׳ נו״ב תניינא חי״ד סי׳ ר״י נשאל באחד שחלה בחולי אבן ר״ל והרופאים חתכו כדרכם ולא הועיל ומת אם מותר לישראל לחתוך בגוף המת כדי לראות שורש המכה ויבא מזה הצלת נפשות והשיב דאם יש לפנינו חולה אחר בחולי זה מותר ואם לאו אסור ע״ש [גם בתשו׳ ח״ס סי׳ של״ו כתב דאי הוי לפנינו חולה שיש לו מכה כיוצא בה ורוצה לנתח המת הלז לרפואתו של זה קרוב לודאי דמותר וכתב עוד בנדון מי שרוצה למכור עצמו בחיותו לרופאים שינתחוהו אחר מותו ללמוד ממנו הלכות הרופאים הנה זה איננו נכנס בגדר פ״נ כלל וכלל וכיון שאין כאן פ״נ איכא משום איסור הנאה וגם משום ניוול אם על ניוול של עצמו לא חס וכל שלא חס על כבוד קונו כו׳ ע״ש]:

(ו) ארון שפנוהו – עי׳ בשו״ת תשובה מאהבה ח״א סי׳ קס״ד שהורה על ארון של מת שהושם בתוכו מת והיה קטן מהכיל והוצרכו לתקן ארון אחר דארון הראשון מותר בהנאה ומכ״ש דמותר ליתן בתוכו מת אחר דאחרי שהארון לא היה מן המדה שלא היה לפי מדת המת אין זה בכלל צר ביה ואזמניה ואע״פ שהניחו לשם בדוחק מעוקם לשאת אותו מפונדק עובד כוכבים לבית ישראל כפי הפקודה בשביל זה לא נאסר דהא דארון ותכריכין של מת וכיוצא בו אסורים בהנאה היינו אם הם ראויים לקבור עמו וע״ש. ועי׳ ספר הר אבל ענף י״א שחולק עליו והביא דברי הר״ן ס״פ נגמר הדין דמבואר שם דאף לפי שעה צר ביה ואזמניה קרינן ביה ומהך דס״ס שמ״ט אין ראיה דשאני מטה דמזומנת לכל המתים ע״ש עוד:

(ז) לפתוח הקבר – עי׳ בסוף שו״ת חות יאיר בתשו׳ הגאון מהר״ד אופנהיים דף רמ״ז כתב בשם הגאון מהר״ג ממיץ בשני מתים שנקברו ושכחו בכ״א להלביש מלבוש א׳ מן המנהג לתכריכי מתים ומת אחד היה יותר מבן כ׳ וא׳ פחות מכ׳ וצוה לפתוח קבר הקטן להלבישו מה שחסר מן הבגדים דבקטן ליכא חרדת הדין אבל הגדול אין לפתוח קברו מטעם חרדת אימת הדין וכמו שאמר שמואל למה הרגזתני והוא ז״ל הקשה עליו מש״ס ב״ב דף קנ״ה ע״ש ועי׳ בתשו׳ חכם צבי סי׳ מ״ז ועי׳ בתשו׳ כנסת יחזקאל סי׳ מ״ד מ״ש בזה והעלה דהגאון מהר״ג ז״ל טב הורה בלי פקפוק ע״ש. ועי׳ בשו״ת שיבת ציון סי׳ ס״ד וס״ה וס״ו בהרוג אחד שנמצא ולא ניכר בו שום צורת פנים ומתוך הבגדים והכתבים נראה שהוא בעל אשה אחת אשר יצא מביתו זה חצי שנה וקברו אותו ואח״כ באה האשה ואמרה שיש לבעלה סימנים מובהקים בגופו אם מותר לפתוח קברו לראות אחר הסימנים כדי להתירה מחבלי העיגון ודעת הרב מהר״ר אלעזר פלעקלש להתיר דהרי אפילו לקוחות יכולין לומר אנן זוזי יהבינן לינוול ולינוול אם לא מטעם דסימנים עשויים להשתנות כמבואר במס׳ ב״ב דף קנ״ד וא״כ האשה הזאת שלא תהיה עגונה כל ימיה תוכל לומר מה לי בניוולו וסימנים אלו אין משתנים לעולם ובפרט שזה גם לכבודו שבניו יתאבלו ויאמרו קדיש. והרב המחבר נר״ו חולק עליו והעלה לאסור וחזר הרב מהרא״פ והודה לדבריו מטעם דשם יודעין בודאי שזהו המת אלא שנסתפקו אם הוא קטן אבל בנ״ד שמא הוא אחר והניוול בחנם ודאי אין להתיר ע״ש. שוב ראיתי בתשו׳ כנסת יחזקאל חלק אה״ע סי׳ מ״ו בד״ה אמנם משם שכתב בפשיטות דמותר לפתוח הקבר לראותו כדי להתיר אשתו ואין לאסור מטעם למה הרגזתני דאף לקברו בשלו מותר לחטט קברו ק״ו להתיר אשתו ע״ש מיהו אין ראייתו מוכרחת:

(ח) הקבר – עבה״ט של הרב מהרי״ט ז״ל שכתב בשם שבו״י ח״ב שאלה מ״ג (צ״ל ק״ג) במעשה שחפר המתים והפשיטום ערומים דמותר לחפור ולפתוח קבריהם לראות אם הם ג״כ ערומים ודוקא במתים שנקברו מקרוב כמו חדש ימים אבל אותן שנקברים מקודם אין לחפור כלל מכמה טעמים ע״ש ועי׳ בשו״ת ארבעה ט״א סי׳ חי״ת שחולק על השבו״י ופסק דאין לפתוח שום קבר ע״ש: